פסק-דין בתיק ת"א 46838/08

רקע

לפניי מונחת תביעתו של מר אלברט איגאדי יליד 1962 (להלן: " התובע") לפיצויים עקב פגיעה אשר קרתה ביום 03.04.08 עת רכב על אופנוע (להלן: " התאונה") המבוטח בזמן התאונה על ידי המאגר בע"מ - חברה לבטוח (להלן: " הנתבעת").

לאחר שלא השכילו הצדדים לקבל את הצעת בית המשפט מיום 08.03.11 אין מנוס מלהכריע בתיק זה לפי הכלל של "ייקב הדין את ההר" ( מסכת סנהדרין דף ו' עמוד ב'). בהחלטתי מיום 17.04.11 קבעתי כי תצהירי התביעה יוגשו עד ליום 01.06.11 ותצהירי הגנה עד ליום 01.07.11.

ההוכחות בתיק נשמעו ביום 14.12.11.

העידו מטעם התביעה: מר אלברט איגאדי (התובע) והגב' הלנה איגאדי (אשתו) ומטעם ההגנה: מר ניצן אבי (חוקר).

הצדדים ביקשו להגיש סיכומים בכתב. התביעה הגישה סיכומים ביום 15.01.12 וההגנה  כשבועיים לאחר מכן.

ב"כ התובע המלומד טוען שהתובע רכב על אופנועו במהלך עבודתו בחברת "אביב שיגור" כאשר לפתע נפגע על ידי רכב חולף. כתוצאה מהפגיעה נפל ונפגע בכל חלקי גופו. התובע הובהל לבית החולים "לניאדו" ושם אובחנו חבלות ושברים בקרסולו. באותו יום הועבר לבית החולים "מאיר" שם נותח ואושפז למשך 9 ימים. התאונה הוכרה על ידי המל"ל כתאונת עבודה ונקבעה נכות עקב מגבלה בקרסול.

ב"כ הנתבעת המלומד ציין שלאחר הגשת תעודת עובד ציבור על ידי התובע לפיו במועד התאונה היה בעל רישיון נהיגה בר תוקף אין הנתבעת כופרת בחבותה לפיצוי התובע ומה שנותר הוא דיון בשאלת הנזק כשהחלטת המל"ל הינה קביעה על פי דין בהתאם לסעיף 6 (ב) לחוק הפיצויים לנפגעי תאונת דרכים ולכן היא מחייבת במקרה דנן.

הנכות הרפואית והתפקודית

לאחר התאונה התובע אושפז לשם ביצוע ניתוח דחוף ברגלו השמאלית באמצעותו בוצע שחזור וקיבוע פנימי של השבר ולאחר מכן רגלו גובסה. לאחר 9 ימי אשפוז שוחרר מבית החולים. הרופאים קבעו כי אסור לתובע לדרוך על רגלו במשך שבועיים ועליו להתהלך בעזרת קביים.

התובע המשיך את מנוחתו בביתו כאשר באותו הזמן הוא עדיין חש בכאבים עזים ברגלו ובעמוד השדרה. כשנה לאחר התאונה נותח התובע בשנית בקרסול רגלו השמאלית על מנת להוציא את הבורג המקבע. ביום 10.10.10 עבר התובע בדיקת M.R.I אשר הראתה כי לתובע שברים שלא התאחו. המל"ל קבע לתובע נכויות זמניות בשיעור 100% מיום הפגיעה ועד ליום 01.08.09 ולאחר מכן נקבעה נכות צמיתה.

בסיכומי ממצאי הוועדה של המל"ל מיום 25.11.08 צוין כי בבדיקתו של התובע נמצאו דלקות ניתוחיות בקרסול שמאל עם נפיחות מקומית וכן דלדול קל בשרירי שוק שמאל. לאחר מכן קבעה הועדה כי קיימת לתובע נפיחות קלה בקרסול ולא ניתן להגיע לעמדה ניטראלית שכן חסר 10 מעלות כיפוף ובבדיקת CT מיום 27.04.09 הודגם קרע של ATFL.

בתחום האורטופדי ועדה רפואית של המל"ל בדקה את התובע והעריכה את נכותו הרפואית בשיעור של 20% כשקביעת הועדה לעניין תקנה 15 במל"ל אינה רלוונטית בנסיבות המקרה דנן ואינה מחייבת את בית המשפט . בתחום הנוירולוגי מומחה מטעם בית המשפט, ד"ר רון דבי קבע כי לא נגרמה נכות נוירולוגית בגין התאונה.

לאחר שעברתי על טענות הצדדים ולאור האמור לעיל אני קובע כי נכותו הרפואית של התובע הינה בשיעור של 20% .

ב"כ התובע המלומד טוען כי התובע סובל מכאבים עד היום וכאבים אלו גורמים לו לפגיעה בכושר התפקוד ולנכות תפקודית של ממש. התובע עבד עובר לתאונה במשך 6 שנים ברציפות כשליח וחלק מן העבודה הייתה עבודה פיזית של ממש. לתובע אין הכשרה פורמאלית והוא עסק תמיד בעבודות שליחות ועבודות אשר כרוכות במאמץ פיזי ומפאת גילו המתקדם דבר זה יקשה עליו במציאת עבודה בעתיד. כמו כן התובע לא יכול היה לחזור לעבודתו לאחר התאונה ובמשך שנה וחצי נותר ללא עבודה. לאחר שנה וחצי ללא עבודה עשה התובע מאמץ לחזור לעבודתו אולם גם ניסיון זה לא נשא פרי. כיום התובע עובד בחברת שליחויות אחרת בה הוא אינו נדרש לסחיבה ופריקה של משאות כבדים והוא מבצע שליחויות קלות ביותר כגון מסירת כרטיסי אשראי. בקרסולו של התובע הותקנו מסמרים לקיבוע והוא סובל עד היום מכאבים בעת ההליכה. נוכח האמור לעיל סבור התובע כי נכותו התפקודית עולה על נכותו הרפואית והיא עומדת על כ- 40%.

ב"כ הנתבעת המלומד טוען כי העובדה כי המל"ל מצא לנכון להפעיל במקרה דנן את תקנה 15 אינה רלוונטית. הנכות הרפואית היא הנכות הרלוונטית ולגביה בית המשפט יבדוק את היבטיה התפקודיים. מן הראיות שהובאו בפני בית המשפט עולה שהתובע חזר לעבודתו ולא חל כל שינוי בקורותיו של התובע מה גם שמאז 11/08 לא פנה התובע לטיפול רפואי בקשר עם התאונה וככל שביקש התובע להוכיח טענה כלשהי בדבר תפקודיותו היה עליו להביא עדים כתמיכה בטענותיו ולכך לא הובא ולו עד אחד.

לדידי לאחר עיון בטענות הצדדים ובעדותו של התובע אין לי ספק שהפגיעה ממנה סובל התובע משפיעה באופן מהותי על תפקודו. פגיעה אורטופדית שכזו וניתוחים שעבר מקשים על עבודתו הפיזית והעובדה שעשה מאמץ עילאי לחזור לעבוד ולהיות אזרח תורם לחברה ולא נטל עליה לא יכולה להירשם לחובתו כאילו אין לו פגיעה תפקודית קשה. עם זאת הנכות התפקודית המבוקשת על ידי התביעה היא מופרזת בנסיבות העניין והנני סבור  שיש לקבוע נכות תפקודית בשיעור גבוה מהנכות הרפואית ולהעמידה בשיעור של 30% .

הפסדי השתכרות לעבר

ב"כ התובע המלומד טוען כי התובע עובר לתאונה השתכר בסכום של 7,179 ש"ח, סכום משוערך נכון ליום הגשת תחשיב הנזק. לאחר התאונה התובע נעדר מעבודתו במשך שנה וחצי והוגש אישור מהמעסיק המאשר כי התובע לא עבד מיום 03.04.08 ועד ליום 31.03.09 (נספח טו לתחשיב הנזק). ב"כ התובע טוען כי מיום 03.04.08 ועד ליום 01.11.09 לתובע הייתה נכות תפקודית בשיעור של 100% ומשכך הפיצוי בגין כך צריך לעמוד על סך של 136,401 ש"ח ומיום 01.11.09 ועד ליום הגשת תחשיב הנזק חלפו 14 חודשים בהם התובע לא עבד והפיצוי אותו הוא צריך לקבל בגין כך צריך להיות בסך של 40,023 ש"ח לפי נכות תפקודית בשיעור של 40%. ב"כ התובע טוען בסה"כ לראש נזק זה פיצוי בסך של 176,604 ש"ח.